ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הוא הארכיון ההיסטורי המרכזי של צה"ל ושל משרד הביטחון, ומשמש גם כמגנזה לצה"ל ולמערכת הביטחון. הארכיון הוא מאגר מידע ייחודי ומרכזי בנושא הפעילות הביטחונית-צבאית של מדינת ישראל, ומהווה את אחד המרכיבים החשובים בשמירת הזיכרון הקולקטיבי והמורשת הביטחונית של החברה בישראל.

אוסף הלוחם היהודי

מלחמת העולם הראשונה- לוחמים יהודים בצבא רוסיה

ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה הייתה האימפריה הרוסית במשבר חברתי, כלכלי ובינלאומי. האימפריה כללה אז, פרט לרוסיה, בלרוס ואוקראינה, גם את פולין, פינלנד וחלקים ניכרים של טראנס קווקז. רובה של האוכלוסייה, שמנתה כ-170 מיליון נפש, היו עמים סלביים. זאת, בנוסף למיעוטים אתניים אחרים, כגון יהודים (כ-6 מיליון נפש), טורקמניים, ועשרות עמים/עממים נוספים.

הצאר ניקולאי השני (1867 – 1918 )שלט באימפריה כשליט אבסולוטי – שריד אחרון באירופה הישנה - האבסולוטיסטית.

הצבא האימפריאלי הרוסי היה בשנת 1914, עוד בטרם גיוס מילואיו, לצבא הגדול ביותר בעולם דאז. הוא מנה כ-5.97 מיליון חייל. עם זאת, התשתית התחבורתית הנחשלת, מנעה גמישות בהעברת הכוחות והצבתם. שירות האוויר של צבא רוסיה (RAAS) היה אף הוא הגדול ביותר בעולם. שנתיים לאחר הקמתו (הוקם ב- 1912), הוא מנה 360 מטוסים. לרשות הצי הרוסי היו בשנת 1914 4 אוניות מלחמה, 10 ספינות סער, 21 משחתות, 11 צוללות ו-50 ספינות טורפדו.

ערב פרוץ המלחמה היה הצבא האימפריאלי ערוך לקונפליקט. לתפיסתו, הרייך הגרמני נתפס כאיום העיקרי לשלמותה הטריטוריאלית של רוסיה. עוד בשנת 1907 הצטרפה רוסיה לברית עם בריטניה וצרפת נגד ברית מדינות הציר (גרמניה, אוסטרו-הונגריה ואיטליה).

בשלבים הראשונים של מלחמת העולם הראשונה נלחם הצבא הרוסי - בעיקר החזית המזרחית - מול הכוחות האוסטרו-הונגריים / גרמניים, אך יחידות אחדות שולבו בחזית הבלקן ובחזית המערב אירופית. הצבא מנה כ-12 מיליון חייל (על פי מקורות אחרים כ-15 מיליון איש). לקראת קיץ 1916מנה הצבא הרוסי כ-3 מיליון נפגעים. התבוסות הראשונות בקרבות טננברג ולודז' הסבו לצבא הרוסי פגיעה מוראלית: האבדות הגדולות הקשו על תהליכי הגיוס. היו אף מהומות בערים נגד הגיוס.

המלחמה הביאה לערעור יסודות האימפריה. במרץ 1917 נפלה הממשלה. "מהפכת פברואר" הביאה לשלטון ליברלים ובראשם אלכסנדר קרנסקי. ממשלתו הנהיגה שינוים רפורמיסטיים, בין היתר בצבא. הצבא ניסה למנוע מפלה בחזית המזרחית, אך מתקפת יולי 1917 נכשלה ובעקבותיה הונחתה מכה על רוח הלחימה של הצבא . "מהפכת אוקטובר 1917" העלתה לשלטון את המפלגה הבולשביקית ובראשה לנין. הממשלה הבולשביקית נכנסה למו"מ על הפסקת אש. הלחימה בחזית המזרחית הופסקה רשמית ב-16 בדצמבר 1917.

פקודת "מועצת הקומיסרים העממיים של ה-ר.ס.פ.ס.ר." על הקמת הצבא האדום פורסמה ב-28 בינואר 1918. בפברואר 1918 החלה פלישת הצבא הגרמני לרוסיה הסובייטית. הצבא החדש נלחם עד שנת 1921, הן נגד הגרמנים, הן נגד צבאות המורדים והן נגד הפולנים.

היסטוריה קצרה של שילוב היהודים בצבאות רוסיה

היהודים שירתו בצבא הרוסי מאז הנהגת חובת הגיוס באימפריה הרוסית, בעת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון, בשנת 1827. הגיוס לא היה צעד של שוויון זכויות בממלכה, אלא כגזירה על האוכלוסייה כולה, כולל היהודים. היהודים הופלו לרעה וחויבו במכסות גיוס פי שלושה מהאוכלוסייה הנוצרית.

לקראת סוף המאה ה-19 שירתו בצבא האימפריאלי למעלה מ-55,000 יהודים, ביניהם קצין יהודי בודד (שטאבס קפיטן הרצל צאם). במלחמת רוסיה – יפן (1904 – 1905 ) השתתפו כ-30,000 יהודים, בין המצטיינים היה גם יוסף טרומפלדור, אשר נפצע בקרב, ידו השמאלית נגדעה ועקב כך קיבל את אות הצלב הגיאורגי הגבוה.

ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה היהודים לא זכו למעמד שווה ביחס לשאר המשרתים בצבא. הם הופלו לרעה, לא קודמו לקצונה ותפקידים רבים נחסמו בפניהם. בנוסף, הם הושפלו, דוכאו, ולדעת רבים ממפקדיהם היוו נטל על הצבא.

דיונים רבים נערכו בצבא ובמערכות שלטוניות אחרות בשאלה האם להמשיך ולגייס יהודים וזאת ,עקב התחושה, כי הם גורמים נזק לצבא. בסופו של דבר הגיוס נמשך מכורח הנסיבות, קרי פרוץ המלחמה והצורך המידי בכוח אדם רב ככל האפשר.

יהודי רוסיה במלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה החל הצבא האימפריאלי הרוסי בגיוס כללי. מספר היהודים המגויסים נאמד בכ-400 אלף, כאשר בשיא המלחמה,ב-1917, הגיע מספרם עד כדי חצי מיליון חייל (מקורות אחרים נוקבים במספרים גבוהים אף יותר –650,000 חייל).

לגבי מידת ההתלהבות של היהודים להתגייס לצבאו של הצאר (שלא הצטיין באהדתו כלפי היהודים ומשטרו אף יזם פוגרומים נגד האוכלוסייה היהודית) חלוקות הדעות : מחד גיסא, נתפסה המלחמה כמלחמה שנכפתה על רוסיה ולכן הצורך החיוני להגנת המולדת; מאידך גיסא, שנות דיכוי ושלילת זכויות יסוד ומכאן גם , בין השאר אי נכונות מצד היהודים להתגייס ואכן, היהודים עשו מאמצים רבים על מנת לקבל פטור משירות צבאי (השתמטויות, עריקות, תשלום שוחד ואף פגיעות גופניות עצמיות).

את רוח ה"פטריוטיות" ביטא ציר יהודי בדומה הממלכתית , נ.מ. פרידמן , בנאומו בבית (19/07/1916) : "עיתונים רשמו בתחילת המלחמה כמות משמעותית של מתנדבים יהודים. רבותי, היו אלה מתנדבים, אשר לפי רמת השכלתם היו זכאים לדרגות קצונה. אולם הם ידעו כי דרגות אלו הם לא יקבלו ובכל זאת התגייסו. נוער יהודי, אשר עקב מגבלות של אחוזים גורשו ממולדתם ולמדו בחו"ל, חזרו לרוסיה, עת החלה המלחמה..."

שלבי המלחמה

מלחמת העולם הראשונה היוותה זרז להתפוררותה של ממלכת הצארים. מהלומות צבאיות, אי-שקט חברתי וקשיי כלכלה הובילו למפלתו של הצאר, ניקולאי השני (מרץ 1917), החלפתו על-ידי ממשל ליברלי חלש של אלכסנדר קרנסקי והבסתו של האחרון בהפיכה אלימה, אשר בוצעה על-ידי הבולשביקים בנובמבר 1917.

שלושת שלבי המלחמה ברוסיה, אשר היו משמעותיים גם מבחינת ההשתתפות היהודית במלחמה היו כדלהלן:

א. מתחילת המלחמה (1914) עד מהפכת פברואר 1917 - רוסיה הצארית נגד מעצמות הציר. (אוסטרו-הונגריה וגרמניה).

ב. ממרץ 1917 עד נובמבר 1917 – מתקפת קרנסקי.

ג. מנובמבר 1917 ועד לסיום המלחמה – תקופת בנייתו של הצבא האדום; סיום מלחמת העולם; המשך מלחמת האזרחים ברוסיה הסובייטית והמלחמה נגד פולין.

היהודים בצבא

א. תקופת הצאר

כאמור נתפסו היהודים כאלמנט בלתי אמין, בוגדני, חלש ובלתי מסור למולדת. זאת ועוד, היהודים אף נחשדו בשיתוף הפעולה עם האויב. כמו כן נפוצו שמועות שהם מרגלים עבור הגרמנים, ומעבירים להם זהב בארונות מתים. שלטונות הצבא התייחסו בעוינות, בדרך כלל, כלפי היהודים והציבו אותם לעיתים קרובות ביחידות חיל הרגלים בחזית, כ"בשר תותחים".

את סבלו של החייל היהודי וסבלות המלחמה בכלל, תיאר בין היתר המשורר שאול טשרניחובסקי, אשר שירת במדי צבא הצאר כרופא צבאי.

המפלות של הצבא הרוסי בחזית הביאו לנופלים רבים, ביניהם גם יהודים רבים, אשר שירתו בקווים הקדמיים. ידיעות בדבר קורבנות רבים נפוצו ברחבי הממלכה, והקשו מאד על תהליך גיוס החיילים החדשים. גל ההשתמטויות גבר בקרב האוכלוסייה הרוסית וגם בקרב היהודים. יהודים רבים התייצבו בוועדות רפואיות במגמה לקבל את הפטור המיוחל.

סבלות המלחמה פקדו גם את האוכלוסייה היהודית באזורי הקרבות. ככל שהחזית נעה מערבה או מזרחה, היהודים הפכו לשעיר-לעזאזל, והואשמו אוטומטית בבגידה. הצבא הרוסי נקט במדיניות של גירושים המוניים של היהודים, ואף שבה יהודים כבני ערובה.

בחג השבועות של 1915 גורשו מכפרים, עיירות וערים של קורלנד וליטא כ-200 אלף יהודים; פרעות דמים, מלווים בשוד ואונס נערכו בעת נסיגתו של הצבא הרוסי בקיץ 1915. התנהגות זו השפיעה, בלי ספק, על המורל של החייל היהודי בחזית.

למרות הקשיים וההתנכלויות, הצטיינו יהודים רבים בקרבות. רבים אף צוינו לשבח או קיבלו צלב גיאורגי. אחדים עוטרו בכל ארבע דרגות של הצלב. מספר יהודים קודמו בדרגה עקב מעשי גבורה בחזית. יהודים כץ, יופין, קורמן, שולר, גולדנר, קפלן, ספיאן, רטנוב והלפמן קודמו לדרגת סגן. מספר יהודים, אשר המירו את דתם והתנצרו, התקבלו לקורס קצינים.

למעלה מ-3,000 יהודים עוטרו בצלב גיאוורגי. השבועון היהודי "ייברייסאיה נדליה" מנה שמות אחדים, כגון רפאל באום, שמואל רוזנגרטן, איסל ליפשיץ, חיים פריטיק, חייקין, מיכאל גוטמן, סולומון גלוטמן, יענקל זליצ'נוק, פנחס אייזן, איסאק ספרשטיין ואייזיק קנטר.

מספר היהודים, אשר הצטיינו בקרבות, היה לצנימים בעיניי האנטישמים. הביטאון האנטי – יהודי "נובויה וורמיה" ("זמנים חדשים") איים לא לפרסם שמות יהודיים, אשר קיבלו אותות גבורה, בטענה, כי שיהודים מנצלים זאת כדי לזכות בשוויון הזכויות. צנזורים אחדים מחקו שמות של יהודים מרשימות המצטיינים, ועשו שימוש בראשי תיבות בלבד.

בין טייסי שירות האוויר של צבא רוסיה בשנת 1914 ידוע לנו שמו של טייס יהודי, עמנואל מרגלית, מהעיר אורויל, אשר למד טיסה בגרמניה ובצרפת לפני המלחמה, השתתף כטייס במלחמת בלקן בשנת 1912 ( בשורות הצבא הבולגרי), ועם פרוץ המלחמה שירת בצבא הרוסי , בחזית גליציה ושם גם נפצע.

ב. בצבא של קרנסקי

מהפכת פברואר 1917 הביאה למפלתו של המשטר הצארי, ויחד עימו, בין היתר, לביטולן המהיר של הגבלות זכויות היהודים במדינה, כולל ההגבלות הנוגעות לשירות צבאי. שר המלחמה החדש א. גוצ'קוב הוציא צוו לביטול כל גילוי של אפליה על רקע דתי, גזעי או מעמדי בכל הנוגע למסלול קידומם של חיילים לקצונה. בהתאם לפקודה זו שולבו כ-2,600 חיילים יהודיים לקורסים מזורזים בני 3 חודשים בבתי ספר לקצינים. בקיץ 1917 הוסמכו מחזורים ראשונים ובהם צוערים יהודיים.131 סטודנטים יהודיים הושבעו לקצונה בקייב; באודסה כלל מחזור הקצינים החדשים 150 יהודים.

שירותי הדת ליהודים. החל מקיץ 1917 הונהגו בצבא משרות של רבנים. הרבנים שירתו בדרגות קצונה, והיו אחראים למתן שירותי דת ושירותים סוציאליים לחיילים היהודיים ביחידותיהם. לדוגמא, לרבה הראשי של החזית הדרום-מערבית מונה ביוני 1917 רבה של ברדיצ'ב, יעקב ברמן. ברמן שירת בדרגת פולקובניק (אל"מ), תחת פיקודו של סגן הרמטכ"ל ותחתיו פעלו ארבעה רבנים נוספים בדרג הארמיה.

משרות הרבנים בוטלו בפברואר 1918, עת הופסקו שירותי הדת בצבא החדש, הצבא האדום.

יחידות להגנה עצמית. ההתרופפות הביטחון לאחר המהפכה הובילה בקהילות יהודיות גדולות לנטייה להקים יחידות להגנה עצמית. יוסף טרומפלדור, אשר חזר עם המהפכה לרוסיה, החל לנהל מו"מ עם השלטונות בנושא הקמת היחידות היהודיות. בתחילת 1918 מונה טרומפלדור לקומיסר לענייני היהודים על-ידי משרד המלחמה.

תהליך פיתוח יחידות יהודיות עצמאיות נעצר בעקבות המהפכה הבולשביקית בנובמבר 1917, עם תחילת בנייתו של הצבא האדום.

ג. יהודים בצבא האדום עם הקמתו

"מהפכת אוקטובר" (נובמבר 1917) החליפה את שלטונו הליברלי והחלש של קרנסקי בדיקטטורה מהפכנית של הבולשביקים ובראשם ולדימיר איליץ' לנין.

את הגרעין הראשון לצבא האדום היוו יחידות הגוורדיה האדומה, והן הוקמו בערים הראשיות על ידי הבולשביקים בספטמבר/אוקטובר 1917. בין מארגני הגוורדיה היה מהפכן יהודי, יעקב סברדלוב, עמו היו יהודים נוספים, אשר ראו באידיאולוגיה הבולשביקית, בין היתר, תקווה לעיצוב חברה על-מעמדית, בה לא יהיו הבדלי דת, גזע ומין, ובכך תיפתר מאליו גם בעיית אפלייתם של היהודים.

הפקודה להקמת הצבא האדום פורסמה ב-28 בינואר 1918. במקביל, הוקמה המועצה הצבאית המהפכנית, אשר ניהלה את המלחמה בין השנים 1918 – 1921. בין חבריה היה גם יהודי יוסף אונשליכט, אשר נמנה בין מגניה של פטרוגרד בפני מתקפת הגרמנים. במועצה שירתו יהודים נוספים, כגון יעקב סברדלוב, מ.ס. אוריצקי, י.מ. פישמן, מ.ג. לוין.

אדריכל הצבא האדום והאסטרטג הראשי של המהפכה היה ללא ספק לב (ליאון) דוידוביץ' טרוצקי. לפי הצעתו עבר הצבא האדום כבר במאי 1918 משיטת ההתנדבות לגיוס חובה. בסתיו 1918 מנה הצבא האדום 800,000 חייל במסגרת 40 עוצבות. בין מקימיו ומארגניו היה גם יונה יקיר.

בפברואר 1918 פלשו הגרמנים לרוסיה הסובייטית וכבשו את אוקראינה ואת בלרוס. בין מפקדי הצבא האדום בחזית המערבית בלטו מספר יהודים, כגון מ. רוחימוביץ', א. שליכטר, עמנואל קוירינג וכן ז. דובינסקי.

אנטישמיות ופרעות ביהודים לא נעלמו מרוסיה עם עליית הבולשביקים לשלטון. אמנם המדיניות הרשמית של הצבא דגלה בשלילה מוחלטת של האנטישמיות, עם זאת, בעת הנסיגה מאוקראינה בראשית 1918, ערכו חייליו פרעות ביהודי נובגורוד-סברסק, נובוזיבקוב וערים אחרות. ב-1919, בהתחדש הפרעות, הפורעים נענשו על-ידי השלטונות. אך בעת נסיגת הצבא האדום מפולין ב-1920 שוב טבחו פרשי הצבא ביהודים.

באביב 1919, כאשר מצבו של הצבא האדום היה חמור במיוחד, וכל חייל היה נחוץ, נענה לנין לבקשת "פועלי ציון", ובבלרוס הוקמו יחידות יהודיות "יחידות בורוכוב (באראכאווצער)". היחידות הראשונות השתתפו בבלימת הפולנים ליד מינסק. היחידות לא היו מאומנות דיין וברגע המכריע מפקדיהן הלא-יהודיים בגדו בהם והסגירום לידי הפולנים. רוב היחידות היהודיות הושמדו ולכך הייתה בלי ספק השפעה שלילית לנכונות היהודים להתגייס לצבא.

סיכום קורבנות המלחמה בקרב החיילים היהודיים

מלחמת העולם הראשונה הייתה עבור רוסיה לשדה קטל נוראי. למעלה מ-14% ממגויסיה, כ-1,700,000 חיילים וקצינים נהרגו בקרבות או הוכרזו נעדרים. לא פלא שהמלחמה, כולל השפעותיה החברתיים/כלכליים, מוטטו את האימפריה. שפיכות הדמים המלחמתית נעצרה רק בשנת 1921.

מספר החיילים היהודיים, אשר שילמו בחייהם היה מעל ומעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה. כ-100,000 חיילים יהודיים נהרגו במלחמה (20% מהמגויסים היהודיים). לנתון זה יש להוסיף אלפי יהודים נוספים, אשר נרצחו בידי פורעי צבא הצאר והצבא האדום וכן אלפי מגורשים, אשר ביתם נבזז ונהרס.

  • {{slideCollection.image1.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image2.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image3.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image4.MODExhImgDesc}}

סרטונים

ללובי התערוכות