במחצית שנות ה-60 הלכה וגברה המתיחות בין ישראל ובין המדינות הגובלות בה: מצרים, ירדן וסוריה. יש הרואים את ניצני מלחמת 1967 בשנת 1964, שבמהלכה התכנסה ועידת פסגה ערבית ראשונה שהחליטה להקים מפקדה ערבית משותפת לתאום ההתעצמות הצבאית; הוקם "הארגון לשחרור פלשתין" (אש"ף) – ארגון הגג הפלשתיני ששם לו למטרה לפעול נגד ישראל; והוחלט על ידי הממשלה הסורית לסכל את מפעל "המוביל הארצי" שנועד לספק מים לישראל באמצעות שאיבת חלק ממי הירדן.
בראשית ינואר 1965 הופנה ניסיון הפיגוע הראשון של ארגון המחבלים הפת"ח ("תנועת השחרור הפלשתינית") כנגד המוביל הארצי, והחל מאז ובמהלך השנים הבאות הִרבה הפת"ח בפעילות בגבול הירדני והסורי; פעילות אשר גררה תגובות ישראליות חריפות.
זכורה במיוחד פעולת צה"ל ב-1966 נגד מחבלים בכפר סמוע. הפעולה, שבמהלכה הוחש למקום כוח מצבא ירדן והוזנקו מטוסים של חיל האוויר הירדני והישראלי, התרחבה מעבר למתוכנן.
ב-7 באפריל 1967 בוצעה פעולה אווירית נגד סוריה (שקודם לכן חיממה את הגבול בהפגזות ארטילריות על השטחים המפורזים ועודדה את תקיפות הפת"ח על יישובי הגליל) והופלו 6 מטוסים סוריים. בעקבות תלונות הסורים כי המצרים אינם מסייעים להם כפי שמתחייב מחוזה ההגנה שנחתם בין שתי המדינות בנובמבר 1966, החל נשיא מצרים ג'מאל עבד אל נאצר בשורת פעולות שגרמו לתגובת שרשרת וסללו את הדרך למלחמה. מצרים הכריזה על מצב כוננות בצבאה, החלה בגיוס פומבי והזרימה כוחות לעבר סיני. בנוסף דרשה מצרים את הוצאת כל כוחות האו"ם שהיו פרוסים לאורך גבול ישראל-מצרים ובמצרי טיראן לאחר מבצע "קדש". מזכ"ל האו"ם או תאנט מיהר להיענות לדרישת המצרים והוציא את כוחות האו"ם מהאזורים הללו.
עם צאת כוחות האו"ם הודיע נאצר על סגירת מיצרי טיראן בפני כלי שייט שיעדם ישראל ובכך למעשה חסם את התנועה הימית אל נמל אילת. ממשלת ישראל הכריזה כי תראה במעשה זה עילה מוצדקת לצאת למלחמה.
בשבועיים הבאים החריף המצב והמתח עלה: מצרים הזיזה כוחות רבים לכיוון סיני, תוך השמעת איומים הקוראים להשמדת ישראל. מדינות ערב האחרות הצטרפו אף הן לאיומים, וב-29 במאי 1967 הודיעה ירדן כי תצטרף למלחמה נגד ישראל אם תעז זו לתקוף מדינה ערבית כלשהי. ישראל מצידה גייסה את מערך חיילי המילואים שלה, והעורף עבר למצב של חירום, הכנת מקלטים וחפירות מגן.
ב-1 ביוני הורחב הבסיס הקואליציוני של הממשלה, וסיעות גח"ל ורפ"י הצטרפו אליה. הוקמה ממשלת ליכוד לאומי בראשות לוי אשכול, ומשה דיין קיבל את תיק הביטחון. ב-4 ביוני החליטה הממשלה לצאת למלחמה.
ב- 5 ביוני בשעה 07:45 נשמעה בקשר הסיסמה "סדין אדום" – מלחמת ששת הימים החלה.
על מלחמת ששת הימים, סיבותיה, מהלכיה ותוצאותיה פורסמו מחקרים אקדמאים, מאמרים, כתבות וספרים רבים. הסקירה התמציתית המובאת כאן משמשת כרקע להצגת אסופת מסמכים, דפי קרב של יחידות, תצלומים ומפות שנבחרו מתוך התיעוד הרב אודות מלחמה זו המצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. כמו כן ניתן לאחזר תצלומים רבים מהמלחמה הקיימים במאגר האתר.