אוסף "הלוחם היהודי" - לציון מאה שנה למלחמת העולם הראשונה פרק 1 יהודי אוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה
לדף הפתיחה
לפורטל משרד הביטחון

אוסף "הלוחם היהודי" - לציון מאה שנה למלחמת העולם הראשונה
פרק 1 - יהודי אוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה



רקע
הקיסרות האוסטרו-הונגרית הייתה ממלכה מרכז אירופית, קונפדרציה של לאומים מרכז אירופיים בת 51 מיליון תושבים. בין יתר העמים חיו בממלכה כ- 2.25 מיליון יהודים. יחסם של יהודי אוסטרו-הונגריה אל מדינתם ואל שליטה, הקיסר פראנץ יוזף הראשון, נגזר מהכרתם, כי המדינה העניקה להם זכויות אזרח. היהודי בממלכה היה, על פי רוב, פטריוט של מולדתו, הקיסר היה לסמל של שליט ישר, אשר עשה צדק עם נתיניו ובכללם גם יהודים. ("האוסטרים האמיתיים היחידים, הם היהודים").
היהודים היוו מיעוט קטן במסגרת עמי הממלכה (4.4% מכלל האוכלוסייה), אך תרומתם והשפעתם החברתית, הפוליטית, הכלכלית והתרבותית הייתה מעבר לחלקם באוכלוסייה. בבירות הממלכה, בווינה ובבודפשט, היוו היהודים 10 ו-12 אחוז מהאוכלוסייה בהתאמה. רבים היו אמידים, בעלי מעמד חברתי גבוה, רמה תרבותית וכן בעלי השפעה חברתית בלתי מבוטלת.

הצבא האוסטרו-הונגרי ככור היתוך ללאומים שונים
האמנציפציה (באירופה בכלל ובקיסרות ההבסבורגית האוסטרית בפרט) הובילה ישירות גם לשילובם ההדרגתי של היהודים בצבא. למעשה הייתה אוסטריה הארץ הראשונה באירופה, שהנהיגה חובת שירות צבאי ליהודים כבר בסוף המאה ה-18.


היסטוריה קצרה של שילוב היהודים בצבא האוסטרו-הונגרי
מספרם של היהודים בצבא בטרם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שיקף, בדרך כלל, את מספרם בקרב האוכלוסייה. אמנם בקרב צבא הקבע הם היוו כ-3% בלבד, אך בקרב קציני המילואים חלקם היה מרשים ביותר – בין השנים 1897 – 1911 היוו היהודים כ-18% מכלל קצונת המילואים (בהתאמה למספרם הגבוה של בוגרי בתי הספר התיכוניים, אשר מקרבם גויסו קציני המילואים).
קודקס הכבוד, אשר היה נהוג בין קציני הצבא הקיסרי-מלכותי, תרם לבלימת מחלוקות , עוינות וגם אנטישמיות. לפי אותו הקודקס הייתה זאת לא רק זכותו, אלא חובתו של קצין בצבא לתבוע לדו- קרב בחרבות או באקדחים את כל מי שהעליבו. והיהודים ידעו להגן על כבודם.


היהודים בצבא האוסטרו-הונגרי - אבני דרך
היהודים בצבא האוסטרו-הונגרי - אבני דרך


מלחמת העולם הראשונה ויהודי אוסטרו-הונגריה
ב-28 ביולי 1914 הכריזה אוסטרו-הונגריה מלחמה על סרביה, כאשר קודם לכן היא קיבלה תמיכה לצעדיה מגרמניה. כמעט במקביל, ב-1 באוגוסט 1914, הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה ויומיים לאחר מכן על צרפת. בריטניה, בת בריתה של צרפת הכריזה מלחמה על גרמניה ב-4 באוגוסט 1914. המלחמה הגדולה התלקחה במהרה.

פרוץ המלחמה היה מלווה באוסטרו-הונגריה (ואף באירופה כולה) בגל לאומנות. בווינה דרשו ההמונים "ללמד את הסרבים לקח". ככלל היו היהודים שותפים פעילים בהתעוררות הפטריוטית של המוני הממלכה.

ההתלהבות מהמלחמה וממטרותיה התפשטה בין הגרמנים וההונגרים וכן בקרב היהודים, אזרחים נאמנים בממלכה. הולחנו שירים מלחמתיים, כגון שיר המלחמה מאת מלווינה גרינוולד ברוח שיר המכבים, או שיריו של ד"ר הוגו צוקרמן (1881 - 1914), ומהם המפורסם ביותר "שיר הפרשים", אשר הולחן לפי מוזיקה של פראנץ להאר ( 1870 – 1948 ), שהפך לשיר המלחמה הפופולארי ביותר בקרב החיילים האוסטרים והגרמנים.

להלן הבית הראשון של שיר הפרשים בתרגומו החופשי של ד"ר זאב (וולפגנג) פון וייזל :
"ממול בקצה האחו,
זוג עורבים שם נחו.
הבארץ סרביה אפול?
האדום בפולין ללא קול?
מה איכפת!
כאשר נשמתי יבואו ליטול,
אפול כפרש, ללא חת..."


שיר מלחמה יהודי ברוח שיר המכבים.
שיר מלחמה יהודי ברוח שיר המכבים. "ה' הוא אורי וברכתי", מאת מלווינה גרינוולד.  הושר בחזית איסונצו/איטליה, 1915 – 1916
   הגל הפטריוטי עם פרוץ המלחמה –
היהודים מתגייסים בהתלהבות
הגל הפטריוטי עם פרוץ המלחמה – היהודים מתגייסים בהתלהבות שני חיילים יהודיים – אוסטרי וגרמני – מתפללים לניצחון צבאותיהם במלחמה – גלוית ראש השנה 1914

שני חיילים יהודיים – אוסטרי וגרמני – מתפללים לניצחון צבאותיהם במלחמה  –  גלוית ראש השנה 1914
אב יהודי מברך את שני בניו, חיילים בצבא, בברכת "ה' איתכם, היו נועזים וחזקים, הילחמו עד לנשמתכם האחרונה למען עניינו הצודק של אבי המדינה ושל מולדתנו היקרה" וברקע על הקיר תמונתו של הקיסר פראנץ יוזף הראשון.
מאוסף של ארכיון צה"ל, תיק 562/04/11, תרומה של המוזיאון היהודי של וינה, אוסטריה


הצבא האוסטרו-הונגרי נלחם במלחמה במספר חזיתות: בחזית הבלקנית, נגד סרביה, בפיקוד משותף עם הגרמנים בחזית הרוסית בפולין; בחזית מערבית כמסייע לגרמנים בבלגיה/צרפת, בחזית דרום מזרחית נגד רומניה ובולגריה; ובשנת 1915, עת הצטרפה איטליה לכוחות הברית, נפתחה גם החזית הדרומית, האיטלקית. יחידות הצבא האוסטרו-הונגרי נלחמו בהמשך המלחמה גם לצידם של העות'מאנים במזרח התיכון, בתורכיה ובפלשתינה.

בכל החזיתות השתתפו גם חיילים וקצינים יהודיים. במהלך המלחמה נלחמו בצבא האוסטרו-הונגרי בין 275,000 ל-400,000 יהודים. ההערכה הרווחת הינה נעה סביב 320,000 מגויסים יהודיים, כ- 14.2% מכלל יהודי אוסטרו-הונגריה.

טבלת סיכום המלחמה במספרים
טבלת סיכום המלחמה במספרים


השירות הצבאי של היהודים בא לידי ביטוי בכל יחידות הצבא ובכל החזיתות. מעשי גבורה של חיילים וקצינים יהודיים תועדו בפרסומים יהודיים רבים במהלך המלחמה, בעיקר כדי לסתור את טיעוניהם של האנטישמים, אשר ניסו "להוכיח" את השתמטות היהודים מחובותיהם המלחמתיות ופגיעתם במאמץ המלחמתי (לימים גם כנגד "אשמת התבוסה).

דוגמא לפרסום יהודי, "דפי זיכרונות המלחמה היהודיים", ובו סיפורי גבורה של לוחמים, אשר נפלו במלחמה והערכות מפקדיהם
דוגמא לפרסום יהודי, דפי זיכרונות המלחמה היהודיים, ובו סיפורי גבורה של לוחמים, אשר נפלו במלחמה והערכות מפקדיהם


צבאות אוסטרו-הונגריה התנסו במהלך המלחמה בלחימה רב חזיתית. המערכה האוסטרו-הונגרית/ הגרמנית נגד משטרו של הצאר הרוסי נתפסה בווינה ובברלין כמלחמת תרבויות. בעיניי היהודים היא נתפסה כמערכה לשחרור יהודי פולין ורוסיה. הרוסים, אשר נתפסו בעיניי היהודים כמבצעי פוגרומים אנטישמיים, הואשמו בניהול מדיניות של גירוש, הגליה ואף חיסול פיזי של היהודים. התעמולה האוסטרית היהודית פרסמה צווי גירוש של היהודים, תמונות הרס של עיירות יהודיות ועוד.
''על גירוש יהודי גליציה על-ידי הרוסים'', מתוך פרסום ''הארכיון היהודי''

''על גירוש יהודי גליציה על-ידי הרוסים'', מתוך פרסום ''הארכיון היהודי''
"על גירוש יהודי גליציה על-ידי הרוסים",
מתוך פרסום " הארכיון היהודי"


היו גם פניות ישירות אל האוכלוסייה היהודית באזורי המלחמה ובהן קריאה ישירה, שלא לשתף פעולה עם הרוסים, ובמסגרתן הוצגו צבאות אוסטרו-הונגריה וגרמניה כנושאי תרבות החופש והשוויון המערביים. ברוב המקרים היססו היהודים וחששו להזדהות עם הצדדים הלוחמים, אך רבים גם שיתפו פעולה עם ה"משחררים" האוסטרים והגרמנים נגד הרוסים (ועל כך נענשו על ידי הרוסים, הואשמו בריגול, ואף הוצאו להורג).

"קריאה אל יהודי פולין"
''קריאה אל יהודי פולין''
''קריאה אל יהודי פולין''


הנרטיב כמשחררי היהודים המזרחיים מופיע ברבים מפרסומי המלחמה האוסטרים. לדוגמא גלויה מצ'רנוביץ ובה מברך יורש העצר הקיסרי , הארכידוקס קארל (1887 – 1922 ), את המוני יהודי העיירה ומעלה על נס את הפטריוטיות שלהם.

ציטוט מדברי יורש העצר קארל : "יהודים סבלו מאד תחת השלטון הרוסי. האוכלוסייה היהודית פטריוטית מאד ואנו לא נשכח זאת לעולם"
גלויה מצ'רנוביץ
גלויה מצ'רנוביץ. ציטוט מדברי יורש העצר קארל


יחידות צבא אוסטרו-הונגרי הגיעו אף לפלשתינה, לתורכיה ולמזרח התיכון. בעת הלחימה באזור סואץ, הציב הצבא האוסטרו-הונגרי שתי יחידות ארטילריה הררית ( כל אחת בת כ-1,000 איש), מצוידות בתותחי הוביצר בקוטר 100 מ"מ. היחידות האוסטריות השתתפו בקרבות לצידם של התורכים בקרב ביר רומני ומאוחר יותר בעזה. לקראת הקרב השלישי בעזה (נובמבר 1917) הגיעה סוללה שלישית בת שני תותחי שדה 104 מ"מ. הסוללות האוסטריות השתתפו במאמץ העות'מאני של קבוצת ילדרים . בסתיו 1918 נשלחו שתי סוללות ארטילריה נוספות לסוריה, אולם רק אחת בלבד הגיעה לחזית בטרם הפסקת האש.

סך הכול שירתו בתורכיה ובמזרח התיכון כ-12,000 אוסטרו-הונגרים, ביניהם מספר בלתי מבוטל של חיילים יהודיים. עם זאת, החליטו המפקדים בווינה להימנע מלשלוח לפלשתינה קצינים בכירים יהודיים, כדי למנוע סכסוכים עם התורכים.
חיילים אוסטריים בירושלים
חיילים אוסטריים בירושלים: סוללת 2/6 של תותחי הוביצר הרריים (ממרנו), צועדת בירושלים, מאי 1916
סוללת 2/6 של תותחי הוביצר הרריים (ממרנו),
צועדת בירושלים, מאי 1916
חיילים אוסטריים בירושלים: סוללת 2/6 של תותחי הוביצר הרריים (ממרנו), צועדת בירושלים, מאי 1916


שירותי הדת היהודית בצבא האוסטרו-הונגרי.
עם פרוץ המלחמה, ב-1914, היו רשומים במסגרת הצבא 10 רבני שדה במילואים, Feldrabbiner der Reserve.עם סיום המלחמה היו עוד 10 נוספים מוסמכים ועוד מונו 56 רבנים לשירות מלחמתי בלבד. סה"כ שירתו במלחמה 76 רבנים. לכל הרבנים הוענקה דרגת קצונה –סרן. הם הוצבו בדרך כלל בעוצבות ברמה של קורפוס או ארמיה, ובאחריותם היה לדאוג לענייני דת של החיילים היהודיים, כולל אספקת מזון כשר. הרבנים שימשו גם כצנזורים ביחידות לכל ההתכתבות שנעשתה באותיות עבריות.

בחזית המזרחית (פולין, רוסיה) היו הרבנים מעורבים גם בפעילות הומניטארית בקרב האוכלוסייה היהודית המקומית. לדוגמא, הרב ד"ר רובין פרבר קיבל בעקבות פעילותו ההומניטארית תואר אזרח כבוד של העיירה הפולנית וולדימיר וולינסקי.

במגמה לעמוד כנגד הטענות האנטישמיות בדבר השתמטות היהודים משירות קרבי בחזיתות, עסקו הרבנים גם באיסוף עדויות אודות מעשי הגבורה של החיילים היהודים ודאגו לפרסמם. ביניהם למשל הרב, ד"ר אדולף אלטמן, אשר היה מוצב בארמיה מספר 10 בדרום טירול, בחזית האיטלקית. הרב אסף עדויות מקצינים בכירים בעוצבתו אודות התנהגותם של החיילים והקצינים היהודים בשדה הקרב.
תפילת המלחמה בבית הכנסת  העירוני ברחוב זייטנשטטנגאסה, ווינה 1915
תפילת המלחמה בבית הכנסת העירוני ברחוב זייטנשטטנגאסה,  ווינה 1915

תצלום שלושת הרבנים הצבאיים בווינה 25 במרץ 1916
משמאל לימין : ד"ר רודי פרדה, ד"ר פרנקפורט וד"ר ארנו דויטש
סעודה מפסקת בשדה, ערב יום כיפור 1917; גדוד 34
סעודה מפסקת בשדה, ערב יום כיפור 1917; גדוד 34

דוברות  ותעמולה

מרכיב מודרני נוסף במכונת המלחמה האוסטרו-הונגרית היה עליית חשיבות התעמולה. עוד בשנת 1909 הוקם במסגרת הצבא "המרכז לנספחי מלחמה ודובר לעיתונות". עם פרוץ המלחמה רוכזו במרכז רבים מהסופרים, המשוררים, העיתונאים והפובליציסטים המפורסמים של אוסטרו-הונגריה וגרמניה, ביניהם יהודים רבים. בשירות "הדובר לעיתונות" שולבו לדוגמא הסופר אגון ארווין קיש (1885 – 1948), הסופר ד"ר רוברט פון מוסיל (1880 – 1942 ), הסופר אלכסנדר רודה רודה (1872 – 1945 ), אליס שאלק (1874 – 1956 ), האומן הציוני אפרים משה ליליאן (1874 – 1925 ) וראש יחידת ההסרטה האציל אלכסנדר "סאשה" קולובראט- קרקובסקי (1886 – 1927), אשר ניהל את אולפני "סרטי סאשה".

נתוני סיכום
היהודים של אוסטרו-הונגריה תרמו למלחמה של ארצם תרומה מרשימה. רבים מהם הצטיינו בקרבות ואף זכו בעיטורים. העיטור העליון ("אות הגבורה מזהב") הוענק ל – 79 יהודים. לדוגמא ממלא מקום של קצין, טייס הקרב יוליוס אריגי, אשר רשם לזכותו 32 קרבות אוויר מוצלחים, עוטר 5 פעמים באות הגבורה מזהב. עיטורי "כתר הברזל" מכל הדרגות הוענקו ליהודים רבים.
כ- 40,000 יהודי אוסטרו-הונגריה קיפחו את חייהם במלחמה, מתוכם כ-1,000 קצינים.
סוף המלחמה היווה גם סופה של הקיסרות. עם התמוטטותה ארגנו קצינים וחיילים יהודיים במספר מקומות בממלכה ועדות צבאיות, במגמה לשמור על הקהילות ועל הרכוש היהודי. הועדות הועמדו לרשותן של המועצות הלאומיות היהודיות שהוקמו בווינה ובפראג. בווינה היה פעיל בועדה וולפגנג פון וייזל, בפראג – הוגו שמואל ברגמן. כן הוקמו ועדות יהודיות בברנו (ברין), אולומוץ (אולמיץ), טרזין (טרזיינשטאדט), בראטיסלבה ,למברג (לבוב) ועוד.

קצינים בכירים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי
הצבא האוסטרו-הונגרי היה אכן צבא רב-לאומי ורב-תרבותי ששירתו בו יהודים בכל החילות ובכל הדרגות, כולל בדרגות גנרל. עם זאת, הדרך לדרגות בכירות לא הייתה כה פשוטה ואנשים נדרשו לעיתים להמיר את דתם. בדרך כלל אם הקצינים היהודים לא המירו את דתם לצורך כך. כאשר נתמנו לתפקיד מפקד הרגימנט (אל"מ), התקדמותם נעצרה. חלקם נאלצו לפרוש לגימלאות כשהגיעה העת להעניק להם פיקוד על בריגאדה ודרגות גנרל. אחדים קיבלו את דרגת גנרל-מיור (אלוף) רק כדרגת כבוד לאחר פרישתם וכך נותרו עם הדרגה בעת פרוץ המלחמה, עת חזרתם לשירות פעיל.
במלחת העולם הראשונה היו רשומים בצבא (בשירות פעיל או בדימוס) מספר לא מבוטל של קצינים בכירים יהודיים: 4 מצביאים, אחד בדרגת גנרל-אוברסט (חזאי סמו), אחד בדרגת גנרל החי"ר (קורנהאבר), שניים בדרגת פילדמרשל-לויטננט וכ-20 גנרלים נוספים (יהודים מוצהרים ויהודים מומרים).

להלן מבחר דוגמאות מקרב הקצינים הבכירים היהודיים:

אדוארד האביר פון שוויצר (1844 – 1920 )
פון שוויצר נולד בהונגריה והשתתף במלחמה נגד פרוסיה (1865). כסגן צעיר הצטיין במלחמה בבוסניה, קיבל אות "כתר הברזל" וזכה למעמד אבירות. בשל סירובו להמיר את דתו נמנע צירופו למטה הכללי. למרות זאת, התקדמותו לא נבלמה, עקב קירבתו לקייזר, אשר הכיר בסגולותיו כאיש צבא וקידמו עד לדרגת פילדמרשל-לויטננט (1908). פון שווייצר פרש משירותו הפעיל בשנת 1912 .

אדולף קורנהאבר, האביר פון פיליס (1856 – 1925)
קורנהאבר נולד בדראהוביץ', גליציה. בוגר האקדמיה הצבאית ע"ש מריה תרזה בווינה-נוישטאדט. שירת ביחידות חי"ר ובהגנה מרחבית. בנובמבר 1910 קיבל דרגת אלוף (גנרל מיור) וב- 1914 את דרגת פילדמרשל-לויטננט . בעת המלחמה שימש קורנהאבר כמפקד דיביזיית חי"ר של "הונבד" מס' 51. דרגתו האחרונה בצבא הייתה גנרל החי"ר (1918). על הצטיינותו במלחמה הוענק לו "צלב האבירות של מסדר ליאופולד" (1915).

בארון סמואל, סאמו חזאי (1851 – 1942 )
נולד ברימסומבאט , בהונגריה, שירת בצבא ההונגרי – "הונבד", לימד גם באקדמיה הצבאית ההונגרית בבודפשט. מונה לשר ההגנה ההונגרי בשנת 1910, הוענק לו תואר של בארון ודרגת פילדמרשל-לויטטנט. במהלך המלחמה היה הבארון חזאי אחראי על חוקי חירום ומאוחר יותר על הגיוס ועל האספקה של הצבא הקיסרי-המלכותי. בשנת 1914 הוא קיבל דרגת גנרל החי"ר וב-1918 את דרגת גנרלאוברסט. פרש מהצבא לאחר המלחמה. עם התמוטטות הקיסרות הוא נעצר, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן. חזאי התנצר בצעירותו ונמנע מלהדגיש את מוצאו היהודי.


ד"ר אלויס פיק (1859 – 1945 )
פיק היה בוגר הפקולטה לרפואה באוניברסיטת פראג. כראש בית הספר לרפואה של ווינה הוא קודם לדרגת ליוטננט-גנרל באגף הרפואה של הצבא (הדרגה הרביעית בהיררכיה של חיל הרפואה). לאחר המלחמה שימש פיק כנשיא הקהילה היהודית בווינה.

בנוסף שירתו בצבא האוסטרו- הונגרי שורה של גנרל מיורים, כגון סימון פוגל, אלכסנדר, אביר פון אייס, (שני בניו סגן אוטו פון אייס וסרן הרמן פון אייס נפלו במלחמה), יוהאן מסטיץ, ד"ר לאופולד אוסטרליץ, אמיל פון זומר ורבים אחרים.

אמיל פון זומר        אלכסנדר פון אייס
אמיל פון זומר                                                        אלכסנדר פון אייס

קצינים יהודים אחרים בצבא האוסטרו-הונגרי שהיו קשורים (בשלב מאוחר יותר) עם ארץ ישראל

משפחת פון פרידמן / אבישר
זיגמונד אדלן פון פרידמן ( מאוחר יותר בישראל , אלוף איתן אבישר) נולד בשנת 1892 למשפחת קצינים יהודיים אוסטריים. אביו, קולונל מוריץ אדלן פון פרידמן היה קצין מקצועי, אשר שימש במהלך המלחמה כשלישו האישי של שר המלחמה במיניסטריון המלחמה בווינה.

בעקבות אביו, בחר גם זיגמונד במקצוע הצבאי. לאחר סיום "בית הספר הריאלי הצבאי" הוא למד כיהודי ראשון ב"אקדמיה הצבאית הטכנית". עם סיום לימודיו, ב-1913, הוצב פון פרידמן בארטילריה כבדה, בדרגת סגן. עם פרוץ המלחמה, באוגוסט 1914, נשלח הרגימנט שבו הוא שירת, לחזית. במהלך המלחמה שימש פון פרידמן בתפקידים מגוונים כגון שליש בגייס ארטילרי, מפקד סוללת תותחים כבדים וקצין מטה בדיביזיה. אחרי המלחמה שירת פון פרידמן במיניסטריון המלחמה.

בין שתי מלחמות העולם היה פון פרידמן עסוק גם בפעילות ציבורית. הוא היה בין מייסדיה של "אגודת לוחמי החזית העברים באוסטריה" (1932). מאז 1934 הוא נבחר לנשיא האגודה, והיה בין מארגניו של הקונגרס העולמי הראשון של לוחמי חזית יהודיים.

עם השתלטותו של היטלר על אוסטריה וצירופה לרייך הגרמני (1938), נעצר פון פרידמן ושוחרר רק לאחר הפעלת לחץ מכל העולם. בספטמבר 1938 עלתה משפחת פון פרידמן לארץ-ישראל. עם עלייתו התגייס פון פרידמן ל"הגנה" בתפקיד יועץ צבאי. בארץ עיברתה המשפחה את שמה לאבישר. עם הקמת צה"ל מונה אלוף איתן אבישר לתפקיד נשיא בית הדין הצבאי העליון, ובמקביל המשיך לייעץ בסוגיות בנין הכוח הצבאי. אבישר פרסם מאמרים, פרשנויות בנושאי צבא ואסטרטגיה והוציא לאור ספרים כגון: "2,500 שנות טקטיקה" או "אסטרטגיה וטקטיקה במלחמת העולם השנייה".
מוריץ פון פרידמן
מוריץ פון פרידמן
תעודת ''צלב האבירים''
תעודת ''צלב האבירים'' על תרומתו של מוריץ פון פרידמן במלחמה (הוענק בשנת 1918)
תצלומיו של זיגמונד פון פרידמן זיגמונד פון פרידמן זיגמונד פון פרידמן (1914)

זיגמונד פון פרידמן זיגמונד פון פרידמן (1917)

תעודות של זיגמונד פון פרידמן תעודת ''צלב השירות הצבאי מארד'' (1915)
תעודת ''צלב השירות הצבאי מארד'' (1915)


תעודת ''צלב השירות הצבאי , דרגת 3'' (1918)
תעודת ''צלב השירות הצבאי , דרגת 3'' (1918)

שיר המוקדש למפקד הבטליון, סגן פרידמן, על ידי יחידתו שיר המוקדש למפקד הבטליון, סגן פרידמן, על ידי יחידתו

משפחת פון וייזל

מוצאה של משפחתו של זאב (וולפגנג) פון וייזל מעיירה ליד פראג. שם נולד אביו, ד"ר ארנסט פראנץ פון וייזל (יליד 1857), עורך דין במקצועו, איש צבא וחובב סייף. האב שירת בצבא האוסטרו-הונגרי והיה בין מנסחי חוקת השיפוט הצבאי האוסטרי. בעת מלחמת העולם הראשונה התייצב האב לשירות והוצב בתפקיד סגן הפרקליט הצבאי הראשי. כהוקרה על שירותו הוענק לד"ר וייזל תואר אצולה.
ד"ר זאב (וולפגנג) פון וייזל נולד בשנת 1896 בווינה למשפחה ציונית (בין באי הבית היו הרצל ונורדאו). זאב החל ללמוד רפואה בווינה. עם פרוץ המלחמה התנדב לחיל התותחנים ונלחם כקצין במשך ארבע שנות המלחמה בחזיתות גליציה ואיטליה.
עם סיום המלחמה ארגן פון וייזל את "משמר מגן יהודי" בווינה. בשנת 1922, עם סיום לימודי הרפואה עלה פון וייזל לארץ-ישראל והצטרף לתנועה הרביזיוניסטית. היה המפקד הראשון של בית הספר לקצינים של ה"הגנה" בתל יוסף (1934).
במלחמת העצמאות התנדב פון וייזל לחיל התותחנים, ונלחם בנגבה ובחזית בנגב (נפצע בעת כיבוש באר שבע).
לאחר פרישתו מצה"ל (1951) עסק בפוליטיקה, בעיקר בעיתונות ופובליציסטיקה.

אביגדור המאירי (פוירשטיין) (1890 – 1970)

נולד בכפר ליד העיר מונקאץ', קרפטו-רוס בשנת 1890.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא כקצין בחזית האוסטרית-רוסית.
בשנת 1916 נפל בשבי הרוסי ולנלקח לסיביר. שוחרר בעקבות מהפכת פברואר 1917, הגיע לקייב ולאחר מכן לאודסה, שם הצטרף לחבורת סופרים שנמנתה על חוג חבריו של ביאליק.
בשנת 1921 עלה פויירשטיין לארץ-ישראל.
בארץ שימש בפובליציסט, סופר, משורר, מחזאי, מתורגמן ספרותי ועורך כתבי עת.
שנות המלחמה, שירותו בצבא האוסטרו-הונגרי והשבי הרוסי, השפיעו על המאירי ועל יצירתו הספרותית.
הספר המפורסם מתקופת המלחמה הינו "השיגעון הגדול: רשימת קצין עברי במלחמה הגדולה " (1929).




אביגדור המאירי
אביגדור המאירי
רפאל לב (1891 – 1961)
רפאל לב נולד באוסטריה. במלחמת העולם הראשונה שירת כסרן בצבא האוסטרו-הונגרי.
לאחר המלחמה השתתף במרד ווינה (1934) כמפקד ב"שוצבונד" ונדון למאסר ממושך בעקבות זאת.
לאחר שנתיים שוחרר.
עלה לארץ-ישראל בשנת 1938 ביוזמתו של אליהו גולומב והביא עימו ידע צבאי רב.
ב- 1939 מונה לראש לשכת ההדרכה במטה ה"הגנה". בשנת 1939 נאסר ונחבש בכלא עכו.
ב- 1947 מונה למפקד גליל התיכון.
לאחר קום המדינה שימש כמנהל הראשון של ארכיון צה"ל.
רפאל לב
רפאל לב
לקריאה נוספת

בפרק הבא נביא את סיפורם של יהודי גרמניה בצבאות גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
עיצוב חזותי ותוכני
בן הארץ
אמציה והערבים
הקרב האחרון

לראש העמודד


כל הזכויות שמורות © 1998. מדינת ישראל,משרד הבטחון.(השימוש באתר בכפוף לתנאי השימוש ).
Copyright © 1998. The State of Israel, Ministry of Defense. All rights reserved
(Use is subject to Terms of use)