לדף הפתיחה
לפורטל משרד הביטחון
לעיון נוסף הפעלת התחנה מבוא היסטורי אודות הכרוזים קטלוג התערוכה הקדמה

תערוכת "קול ישראל" במחתרת

תחנת 'קול ישראל':

הרקע הטכני להפעלתה:

הקמת התחנה במסגרת "ההגנה" התחייבה בגלל אופיו הבלתי לגאלי של הפרוייקט שהוכתב על-ידי הנסיבות ההסטוריות. יתרה מזאת, התשתית הטכנית הדלה שהיתה ברשות הארגון היתה הדבר היחיד שהיה בנמצא בידי מוסדות היישוב בארץ. הידע שנצבר בתחום השידור, אצל כמה טכנאים מאנשי מחלקת הקשר בארגון, היה הדבר הממשי היחיד כמעט שעמד לטובת המשימה כשהוחלט להתחיל בביצועה.

לחץ להגדלה
תצלום תחנת האלחוט בגדר הצפון

מאמצע שנות ה - 30 החלו ב"הגנה" בבניית משדרים ומקלטים לתקשורת אלחוט. הדבר החל ביוזמות פרטיות שעודדה "ההגנה" ושהפכו ברבות הימים למחלקת הקשר ושירות הקשר שלה. הניסיון הראשון היה חיבור קשר האלחוט בין ירושלים לסדום. מאוחר יותר פותחה והורחבה השיטה בישובים נוספים ובהם חניתה שעם עלייתה על הקרקע במרס 1938 נקבע איתה קשר אלחוט קבוע. המשדרים הראשונים (1939-1937) נבנו או שופרו לצורך קשרי אלחוט בין נקודות מבודדות וחדשות ברחבי הארץ לבין מרכזי הישוב הקיימים. פעולות אלה נעשו במסגרת "ההגנה" על ידי אנשיה ובמימון מרכז "ההגנה". התחנות עמדו לראשות מפקדי הארגון במקומות בהם הופעלו.

לחץ להגדלה
מפת רשתות ותחנות האלחוט של ה 'הגנה' משנת 1947

ההכנות לתחילת השידור הושלמו לקראת ספטמבר 1939 מועד פירסום מועד פרסום הספר הלבן. אולם, השידור הראשון נדחה בהוראה מגבוה. למועד החדש שנקבע בראשית שנת 1940, הגיעו לידי "ההגנה" משדר אחד או שניים שפעלו בגלים בינוניים, תרומתו של איזידור גולדברג תעשיין יהודי עשיר מארצות-הברית שסייע רבות למפעל הציוני. התאמת המשרדים לצרכי התחנה המחתרתית נעשתה על ידי מיכאל (מישה) גורדין ("המהנדס הגדול") שהיה כבר טכנאי מנוסה במחלקת הקשר. מוניה אדם (מלך זופרנסקי, "המהנדס הקטן" 1915 - 2000), טכנאי אחר בארגון, הופקד באופן דיסקרטי על העבודה בתחנה והכנת משדריה. מוניה, יחד עם אימו ואחותו עברו להתגורר בדירה שהועמדה לרשותם ולטובת המבצע במסווה של דירה למגורים בבניין שבפינת הרחובות אליעזר בן-יהודה וחיים ארלוזורוב בתל-אביב.

לחץ להגדלה
לחץ להגדלה
המהנדס הגדול והמהנדס הקטן תצלום של מוניה אדם מתעודת
הזהות הבריטית שלו

חדר אחד בדירה שפנה לרחוב בן-יהודה הופקע מהמשפחה ובתוכו הוקם אולפן שידור מאולתר. בתוך החדר הוקמה סוכה משמיכות כדי לבודד את השדר ואת המיקרופון מרעשי רקע שיגיעו מהרחוב. לקראת השידורים נקראו כל בעלי מקלטי הרדיו להפנות את המַקלט שברשותם אל החלון כדי לבטא את הזדהותם עם הפעולה המחתרתית וכדי לאפשר לציבור כולו להאזין לשידורים. לפיכך, החלונות גם בחדר זה נותרו פתוחים לשם הרחקת החשד מהמקום. על אדן החלון הוצב מכשיר רדיו רגיל שכוון אל הרחוב בעת השידורים כמו בדירות השכנים.

משדר שני, חלופי הוצב בצד האחר של רחוב בן-יהודה, בדירה אחרת, באולפן חלופי במתכונת דומה. מטרת אולפן זה היתה להוות גיבוי לאולפן הראשי אם יתפס או ששידוריו יפסקו מסיבה אחרת. באולפן השני ישב בעת השידורים צוות נוסף, מוכן תמיד להיכנס לשידור בנקודה בה יפסק השידור, אם יפסק, מהאולפן הראשי. בהמשך שימשו שני האולפנים לסרוגין כאולפן ראשי.

התחנה שידרה מתל-אביב וסביבתה. לעתים קרובות החליפה התחנה את מקום השידור בין דירות שונות שהוכנו לצורך כך מראש. במקביל הופעלו משדרים שונים באזורים אחרים בקיבוצים וברכבים נוסעים סביב העיר כדי לבלבל את הבריטים שביקשו לאתר ולהפסיק את פעולת התחנה. שידור ארוך במיוחד חולק בין שתי נקודות שידור כדי להקשות על המעקב האלקטרוני של הבריטים אחריו. גם כאשר הצליחו הבריטים במעקב ואיתרו את מקום השידור הספיקו אנשי התחנה לפנות את המקום דקות לפני שהבריטים הגיעו למקום עצמו. זאת, הודות לרשת מודיעים ותצפיתנים שפרסה "ההגנה" סביב אתר השידור ובמערך של ריגול נגדי. הקריינים הוחלפו אף הם כדי למנוע זיהויים באמצעות קולם או מעקב רגלי אחריהם. כאשר נודע לאחד הקריינים מפי מקורביו שקולו זוהה, מיד הוכנס ל"צינון" ועבודתו בתחנה נפסקה. אפילו צוותי האבטחה שהיו מקרב אנשי הפלמ"ח ואנשי החי"ש המקומיים הוחלפו לעתים כדי למנוע כל חשד או מעקב אחריהם.

העושים במלאכה:

את התמליל לשידור הראשון חיבר ברל כצנלסון (1887 - 1944) שגם נתן לתחנה את שמה, "קול ישראל". הממונה על התחנה והאחראי על פעולתה בתקופה הקצרה של עבודת התחנה ממרס עד יוני 1940, היה משה כרמיל (צ'רבינסקי 1910 - 1992). את השידור הראשון מהאולפן הראשי בצעו מוניה אדם (הנ"ל) כטכנאי ואהוביה מלכין (1917 - ), כקריין. יהודית פקר (חכלילי 2001-1914) השתלבה אף היא בקריינות בשידורים הראשונים. בעמדה החליפית ישבו בתקופה הראשונה בכוננות הטכנאי יהודה שבח והקרייניות רחל צברי (1995-1909).

תצלום של משה כרמיל
תצלום של אהוביה מלכין
תצלום של דוד כנעני
תצלום של רחל צברי מתוך תעודת חברות שלה בארגון חברי ההגנה
משה כרמיל אהוביה מלכין דוד כנעני רחל צברי

ביצוע השידורים ותוכנם:

את החומר המיועד לשידורים ריכז דוד כנעני, שהיה המקשר בין ברל כצנלסון לבין מפעילי התחנה. ברל כצנלסון היה הבולט בין מחברי התכנים לשידור. דוד כנעני היה מביא את התכנים המיועדים לשידור מדי יום לבקורתו של ברל והוא זה שקבע למעשה את תוכנם בתקופת השידורים הראשונה.

לחץ להגדלה
תמליל השידור הראשון של תחנת הרדיו 'קול ישראל'

:לצפייה בסרט שחזור השידור הראשון
(24MB) מסך מלא
(1.8MB) מסך קטן

לחץ להגדלה
העתק מכתב של שאול אביגור ליהודה סלוצקי 1962

השתתף בכתיבה גם אליעזר ליבנשטיין (ליבנה) שהיה ממשיכו של ברל כצנלסון במערכת " אשנב" וממייסדי "מערכות", שני פרסומים שהיו מפעלים נוספים של מחלקת ההסברה ב"הגנה".

לחץ להגדלה
תמליל הודעת חסות - 'האזינו לקול ישראל'

תכניי השידור המרכזיים היו: ידיעות שהצנזורה הבריטית אסרה את שידורם כגון: דיונים בפרלמנט הבריטי בשאלת ארץ ישראל; נסקרו פעולות הקשורות בהגעתן של ספינות מעפילים; פעולות הצבא הבריטי נגד יהודים בארץ; פעולות המחתרת ותוצאותיהן. נמסרו ידיעות על הנעשה "במחנה הערבי" שלוקטו מתוך דו"חות שהכינו במשרדי האגף הערבי במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. כל אלה לא קבלו כל תהודה באמצעי התקשורת אחרים שהיו נתונים תחת פיקוח.

שודרו קטעי שירה ופרוזה עתיקה וחדשה: החל, במקרא דרך ספרי המכבים, קטעים מתוך כתביהם של יוסף טרומפלדור, יוסף חיים ברנר ועד שירה והגות של בני הזמן שכתבו במיוחד לשידורים או בסמוך להם ונקראו גם במהלכם, כמו: דוד שמעונוביץ וש. שלום. הקטעים היו נבחרים לציון מועדים מיוחדים הקשורים בכתבים או במחבריהם או כשתוכנם היה בעל ערך מוסף לאירועי היום או התקופה.

אך מעל לכל שישמה התחנה שופר להעברת דעות ברוח עמדת המוסדות הלאומיים וראשיה בענייני השעה. בדרך כלל שודרו הצהרות אנונימיות או הצהרות חתומות שקבלו פומבי באמצעים אחרים שאותן היה אפשר לצטט. זאת, כדי למנוע זיהוי של המחברים עם עבודת התחנה המחתרתית והבלתי לגאלית. זיהוי או שיוך כאלו יכלו לסכן את מעמדם ואף להביא לפעולת השלטון נגד אותם כותבים.

מספר ימים לאחר שהחלה התחנה בפעולתה החלו לשדר בה גם בשפה האנגלית, מתוך כוונה להגיע גם לאוזנם של נציגי השלטון, המשרתים במוסדותיה ולמאזינים בעולם.

לחץ להגדלה
תמליל השידור הראשון באנגלית

פינה שבועית נוספת בעברית היתה מיועדת לבני הנוער והחלה בשידוריה בפורים של אותה שנה (23 במרס 1940), עשרה ימים לאחר שהתחנה החלה את עבודתה. פינה זו שודרה מדי יום שישי עד הפסקת השידורים ביוני אותה שנה.

לחץ להגדלה
תמליל השידור הראשון לנוער

הפסקת השידורים:

עם החרפת המלחמה באירופה והצטרפותה של איטליה למערכה ביוני 1940 החליטה הנהגת הישוב למתן את פעילותה האנטי בריטית. לנוכח ההתפתחויות באירופה אומצה אסטרטגיה של הצטרפות למלחמה לצד בריטניה ו"בנות הברית" במלחמתן ב"מדינות הציר". קו המדיניות החדש הוכרז, כמובן, בתחנת השידור "קול ישראל". בשידור דרמטי בה' בסיון ת"ש; (11.6.1940), הודיעה התחנה על ההתגייסות והצטרפות מלאה של הישוב היהודי בארץ ישראל למאמץ המלחמתי של בנות הברית. ההודעה השניה ביום זה נגזרה מן המדיניות החדשה של הבלגה: הפסקה זמנית של שידורי התחנה בנסיבות שנוצרו.

לחץ להגדלה
תמליל השידור האחרון של התחנה באותה תקופה

דוד כנעני סיפר שכעבור זמן התכוון לערוך מסיבת הוקרה למפעילי התחנה, בהשתתפות ראשי הישוב, אולם, בגלל מעטה החשאיות שהיה סביב המפעל בוטלה החגיגה. את החומר שהצטבר אצלו כמזכיר המערכת מסר בשעתו למשמרת אצל אליהו גולומב (1892 - 1945). ברור כי חלקים מתיעוד זה מצויים בארכיון הפרטי של אליהו גולומב (למשל, תיק: 0010/פ47 080). חלקים אחרים מצאו את גלגולם לארכיון בדרכים אחרות (ראה: חטיבת תיעוד 022). בארכיון לתולדות "ההגנה" מצוי תיעוד ייחודי ומקורי רב על תולדות תחנת השידור "קול ישראל" במחתרת ורק חלק קטן ממנו הוצג כאן.

בעתיד תורחב תערוכה זו ותציג כרוזים רבים נוספים ואת תולדות התחנה בשנים 1948-1945. בין היתר יסקרו פעולת "קול ישראל" כתחנת השידור של "תנועת המרי העברי" בשנים 1946-1945 ותחנת "ההגנה" לאחר פרוק השותפות בין המחתרות. תחנת "תלם שמיר בועז" שפעלה כתחנת השידור משלהי שנת 1947 ותחנות השונות שפעלו ברחבי הארץ (ירושלים, חיפה והצפון), עם פרוץ מלחמת העצמאות ובחלקה הראשון עד הקמת המדינה.