דף אחרון

הרשומה האחרונה ביומן, כאמור מ-11 בינואר 1948, משקפת בעוצמה גדולה יותר מקודמותיה את המציאות היומיומית הקשה, הסיזיפית, המסוכנת והשוחקת שאפיינה את שירותו של יעקב כאיש מגן בשבועות האחרונים לחייו, ועם זאת מהולה בה גם תקווה לעתיד טוב יותר:

'הרבה יש עתה לספר ולאמר, ואיני יודע אם אצליח לכתוב הכל מה שברצוני לאמר. חיים אנו במתיחות מתמדת ותחת סכנות האורבות מכל צד. וקשה לעתים לאכֵל [לעכל] את כל הרשמים, ולהעלות אותם בכתב, ובמיוחד כאשר בזמן הקצר ביותר עוברים עליך מאורעות ומשברים רבים כל כך. ראשית דומני עלי לברך ברכת הגומל, על מספר הפעמים בהם ניצלתי וניצלנו מסכנות כליה אפשריות. אי אפשר לדעת היכן אורב המוות, אך להסתכן אפשר בכל מקום ומשום כך זכות קדימה לברכת הודיה לבורא על ששמר עלינו עד כה. ותפילתי כי נעמוד, ונעבור זמן חרום זה בשלום, ושלווה תשרה בארץ'.

12.jpg 
הרשומה האחרונה ביומן

לסיום יובאו שתי גרסאות לפגישה האחרונה של יעקב עם אמו עליזה, אחת מיומנו ואחת מרשימה שכתבה האם לסֵפר למד הא. יש להניח שחילופי הגרסאות מייצגים מעמדים דומים בין בנים להוריהם במלחמה ההיא, במלחמות ישראל הבאות ובמלחמות בכלל. תחילה התיאור מן היומן:

'[...] האל זימן לי את אמא, ממש ברגע האחרון [לפני צאתו לירושלים]. לשמחת שנינו לא היה גבול, והייתה זו התראות חתופה [חטופה – קצרה] לאחר זמן רב. עשיתי רושם כאילו נפלתי מן הירח, ושמחתי מאוד כי אמא אינה דואגת והיא עצמה אמיצה מאוד'.

ואילו האם כתבה:

'היה זה בבוקר יום ששי. השמש קרנה. לא מיהרתי בקניותי. הן אף אחד משני בני אינו מצפה לי בבית. והנה יעקב שלי עומד לפני הדלת. בריא, זוהר, שזוף שמש-ההרים:

– אמא, כמה חיפשתיך, זה למעלה משעה! בעוד חמש שעות עלי ללכת.

רבים ראוהו ברחוב הקטן שלנו, וזר שושנים אדומות בידו. יותר מששמחתי, נבהלתי. ידעתי על כל הסכנות שבכביש ירושלים. אך כעת, בעמדו לפני והשושנים בידו ובספרו לי מה טוב חלקו, מה מאוד דואגים לו ידידיו, ומה גאה הוא בהשקיפו על ארץ מולדתו היפה מעל ההרים, חזרו האמונה והתקוה ללבי הרועד.

– רק היום עוד נסיעה בתפקיד, ויתכן שמחר או מחרתיים אוכל לבלות את חופשתי אתכם.

ליוויתיו למכונית. בשולי [כובע] 'הגרב' שלו ניגב בבת-צחוק את דמעתי. נשיקה, לחיצת-יד, ועוד מבט אחד מתוך עיניו הנאמנות והטובות – ומאז לא ראיתיו עוד.'

הערה: המובאות מן היומן נמסרו כלשונן, למעט הוספת אִמוֹת קריאה ושינויים בסימני הפיסוק לשם הקלת הקריאה. תיקוני מילים, הוספות על הכתוב ביומן והנהרות שלו ניתנו בסוגריים מרובעים [ ].

כתב, אצר וערך: שמרי סלומון, הארכיון לתולדות 'ההגנה'