הארכיון לתולדות 'ההגנה' פועל במסגרת ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. הארכיון הוקם בשנות החמישים של המאה העשרים והתבסס תחילה בעיקר על תיעוד שנאסף לצורך כתיבת ספר תולדות ההגנה (כרכים א-ג, 1972-1954).

קול ישראל

​​​​מבוא הנסיבות ההיסטוריות:

מראשית שנת 1939 רבו הסימנים למלחמה רחבת היקף העומדת לפרוץ באירופה. גרמניה החלה בהכנות לוגיסטיות צבאיות ומדיניות דיפלומטיות לקראת מהלך צבאי. צרפת ואנגליה שבקשו תחילה להגיע לפתרון מדיני נכנסו אף הן להכנות דומות. לזירה המזרח תיכונית הסמוכה ולארץ ישראל בפרט ייחסה המדיניות הבריטית (וגם הגרמנית) מעמד מרכזי. משקל רב ניתן למצב הפנימי באזור לקראת המלחמה הצפויה בעיקר בשל מיקומו הגיאוגרפי אסטרטגי.

הציבור והמנהיגות הערבית באזור היו נתונים ללחץ ולהסתה פרו גרמנית. הדבר חייב תשומת לב מצד הבריטים, כדי להבטיח את תמיכתם או לפחות את עמדתם הניטראלית ואת השקט מהעורף שלה במזרח התיכון. פקידים בריטיים ומנגנון תעמולה נרחב פעלו בקהיר, בעמן, בגדד ובמקומות נוספים בכללם ארץ ישראל כדי להבטיח זאת בדרכים שונות.

לחץ להגדלה
תצלום מביקור האמיר עבדאללה וקונסול בריטניה במחנה העובדים בראש אל נקאב

בארץ ישראל היתה פעילות זו קשה ועדינה במיוחד. בריטניה השלטת בארץ מתוקף כתב המנדאט, ניצבה במוקד הסכסוך הלאומי טריטוריאלי בין היהודים והערבים. באותה עת הסתיימו שלוש שנים של פעילות אלימה בארץ שבמרכזה עימות בין האוכלוסייה הערבית ולבין שלטונות המנדט. במסגרת אותה מאבק שיתפו הבריטים פעולה עם האוכלוסייה היהודית, בין היתר בגיוס כוח אדם בצד היהודי והכשרתו הצבאית או הצבאית למחצה לתפקידי לחימה ושיטור. בסוף התקופה האמורה, לקראת המלחמה, אף עברו הבריטים לדיכוי אגרסיבי ונמרץ של "המרד הערבי".

מאורעות 1936/39

 לחץ להגדלה

תצלום ממסדר משותף של נוטרים עבריים וחיילים סקוטיים

עתה הבריטים החליטו להפגין עמדה פייסנית כלפי הצד הערבי. מתוך מגמה לרצות את ההנהגה הערבית בארץ ובארצות ערב כדי שיעמדו לצידם במלחמה שבפתחה ניצבו. ברור היה להם שההנהגה היהודית והיישוב המאורגן בארץ ישראל ינקטו עמדה פרו-בריטית בשל המצב באירופה, גורל היהודים וההתמודדות הצפויה בזירה העולמית. הבריטים שקראו את המפה העולמית, האזורית והמקומית החלו בפעולת "חיזור" אחרי הערבים דבר שבא "על חשבון" האוכלוסיה היהודית והמפעל הציוני.

הספר הלבן של מקדונלד, 1939:

לחץ להגדלה
העתק כריכתו של הספר הלבן של מקדונלד מאי 1939

לאחר שלוש שנות שיתוף פעולה בין השלטון הבריטי והיישוב היהודי בארץ ישראל והנהגתו, ניכר היה במיוחד שינוי המדיניות הבריטית. ימי המלחמה העולמית הראשונה עוד היו זכורים ליהודים ולאנשי היישוב לטובה. שיא התקופה ההיא היו "הצהרת בלפור" ו"כתב המנדט" שכל תכליתם היתה לפי הבנת היהודים קידום עניינם, הקמת יישות יהודית עצמאית בארץ ישראל. עתה נראה היה שממשלת בריטניה נסוגה מכל אלה ואף מפנה את גבה לציונות ולהנהגה הציונית. הנהגת הסוכנות היהודית וההסתדרות הכללית קראו לאיפוק לאור 'המצב' החדש והסכנות שנשקפו ליהודים ולעולם החופשי. רוב הציבור בארץ נטה לעמדה שקראה להצטרף לבריטניה ולמאמץ העולמי נגד "מדינות הציר". גישה זו גם חייבה את דחיית המאבק בבריטים להשגת העצמאות היהודית בארץ ישראל.

אולם, החלטות אנטי ציוניות מפורשות כפי שבאו לידי ביטוי באגרת שפרסם שר המושבות הבריטי מלקולם מקדולנד ב - 17.5.1939, היו קשות מנשוא לצד היהודי. שלושת סעיפיו העיקריים של המסמך, היו בבחינת הרס למפעל הציוני הקיים. היישוב היהודי לא יכול היה לעמוד מנגד ולהבליג על הגזרות הללו שסתמו לחלוטין כל אפשרות פעולה, צמיחה וגידול עבורו בתחומי רכישת קרקעות, ההתיישבות וההעפלה.

עוד על הספר הלבן

 לחץ להגדלה 

כרוז החומה: הספר הלבן לא יקום

הנסיבות שהביאו להקמת התחנה:

בעקבות פרסום הספר הלבן של מקדונלד ב - 1939 וביתר שאת לאחר פרסום חוקי הקרקעות בראשית 1940, התחזקה ביישוב היהודי בארץ ישראל הדעה שיש לפעול נגד הבריטים. התברר ביתר שאת הניגוד הקוטבי בין האינטרס המשותף של היהודים והבריטים בזירה העולמית ובאירופה לבין העמדה השונה של הבריטים והציונים בשאלת ארץ ישראל. הלכי הרוח ביישוב נעו בין השמעת מחאות נגד המדיניות הבריטית ובין קריאה לקדם מדיניות ציונית עצמאית ואקטיביזם שיקדם את מפעל היישובי. דעת מיעוט היתה שלא די בפעילות מחאה ופעולה עצמאית אלא סברה שיש לפגוע בבריטיים, בארץ ובמיוחד היכן שהם מפריעים למפעל הציוני להתפתח.

כבר בשלהי שנת 1938 עם תום השיתוף עם הבריטים, הוחלט על פעולה אקטיבית ומאבק אנטי בריטי בחזיתות רבות. הפעולה החלה במישור הדיפלומטי ובגילויי מרי אזרחי והתרחבה לפעולה במישורים של קידום העניין הציוני, העלייה והתיישבות.

בעיקר קבלו הדברים ביטוי בהקמת ישובים ללא קבלת רישיון וללא תיאום עם הבריטים כבעבר. כן נפתחה פעולה בזירה של ה"עליה בלתי לגאלית" הידועה גם כעלייה ג' בתחילה נעשו הפעולות תוך הסכמה שבשתיקה מצד ההנהגה הציונית הרשמית ואחר כך בעידודה, עם הקמת המוסד לעליה ב' פעילי המוסד ארגנו , לווה והנחיתו בחופי ארץ ישראל בעזרת גורמים נוספים ב"הגנה" ספינות מעפילים ראשונות מטעמם.

 לחץ להגדלה 

כרוז מעפילי האוניה 'הילדה' - היהודים

הקמת כלי תקשורת אלקטרוני עצמאי היה ביטוי נוסף למחאה הגוברת של הנהגה והיישוב היהודי כלפי מדיניות הבריטים ויחסם לעניין היהודי. למרות התנגדויות שנשמעו בקרב שותפי הסוד בעניין הקמת התחנה באשר לעיתוי ועצם הפעולה ואופייה החלו ההכנות להקמת תחנת שידור יהודית במחתרת. עבור אחדים ובהם דוד בן גוריון עצמו היה בצעד זה הגשמת חלום ישן אשר לא העפיל כל זמן ההכנות על הסתייגויות וחששות מעצם הוצאתו של החלום מהכוח אל הפועל. התחנה הוכנה לפעולה בחיפזון לקראת יום פרסום ההכרזה של אגרת מקדונלד . אולם, ברגע האחרון לאחר שהסידורים הטכניים הושלמו התקבלה הוראה לדחות את השידור.

כעבור זמן, נוסף לאקט המחאתי שבהפעלת תחנת שידור גם נימוק מעשי. עם פרוץ המלחמה הופעלה מערכת צנזורה חמורה מבעבר על השידורים והפרסומים ברחבי אימפריה הבריטית כולה. במציאות המלחמתית היו לכך הצדקה ביטחונית. אולם, בארץ ישראל נכרו בהחלטות הצנזורה גם נימות אנטי ציוניות מובהקות שהסתתרו מאחורי נימוקי הביטחון. ידיעות שונות הקשורות בפעילות ה"ההגנה", דעתם של ראשי הישוב ועניינים נוספים לא הגיעו לידיעת הציבור בפקודת הצנזורה הבריטית. בהמשך כלל לא הוגשו לפני הצנזור כתבי יד, מתוך ידיעה שיפסלו או מחשש שיגררו עונש מצד הצנזור על עצם הבאתם בפניו. העיתונות הכתובה שהיתה נתונה לביקורת ותחנת השידור "קול ירושלים" לא סיפקו לציבור את המידע והעמדה שהנהגת היישוב שאפה שהציבור שלה יקבל.

 לחץ להגדלה 

העתק פרטיכל ישיבת לשכת ההסברה של הסוכנות היהודית

לשכת ההסברה בסוכנות היהודית לארץ ישראל פירסמה את תוכנה של פגישת נציג העיתונאים גרשון אגרונסקי (אגרון, 1893-1959) עם הממונה על הצנזורה בממשלת המנדאט מר טווידי. במקרה או שלא במקרה, התאריך על גבי המסמך הוא יום פתיחת שידורי תחנת השידור "קול ישראל", 13 במרס 1940.

 לחץ להגדלה 

העתק מנשר מאת לשכת ההסברה: 'על קו הצנזורה'

תחנת השידור "קול ירושלים":

את היוזמה הממלכתית הקדימו מספר ניסיונות במגזר היהודי של הקמת תחנות שידור פרטיות ומסחריות במחצית הראשונה של שנות השלושים. תחנת "קול ירושלים", תחנת הרדיו של ממשלת המנדט החלה את פעולתה בשנת 1936. התחנה שידרה בשלוש שפות: אנגלית ערבית ועברית, ושיקפה את קו ההסברה של השלטון הבריטי בארץ. התחנה פעלה תחת פיקוח הצנזורה שגברה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. לצד הממונים הבריטים על פעולתה שמשו בין מנהליה נציגי ציבור ערביים ויהודים. האחרונים היו גם מנאמני המוסדות הלאומיים ונציגים נבחרים מטעמה. יתרה מזאת, המוסדות הלאומיים סייעו לבריטים בפועל בגיוס משאבים להקמתה וקיומה של התחנה על ידי עידוד תשלום מיסים על החזקת מקלטי רדיו, במגזר היהודי. במחצית השניה של שנות הארבעים נקבעה אף ועדה מטעם המוסדות הלאומיים שקבעה את דעת הנציגים הללו בתחנה בהתאם למדיניות שנקבעה מראש.

נציגי הציבור הללו היו חסרי השפעה ממשית נוכח המדיניות שהכתיבו הבריטים בעבודת התחנה. הצנזורה וההקפדה על האיזון היו הקוים הבולטים בקביעת תוכן השידורים, בדעות שהושמעו בתחנה ובידיעות שמסרו מהדורות החדשות ששודרו בה. כאשר התחנה שידרה תכניות כמו הפינה העברית: "הישוב במערכה" (1945-1942), שעסקה בתרומת הישוב היהודי למאמץ המלחמתי הכולל, נגזר הדבר מהמאמץ של כלל נתיני האימפריה הבריטית . לא ניתן ביטוי לפער בין ההתגייסות הרחבה במגזר היהודי והקפיי הגיוס הקטנים יחסית בקרב המגזר הערבי.

לחץ להגדלה 

תמליל השידור: 'העיתונות המערכה' מתוך הפינה: 'הישוב במערכה' בתחנת 'קול ירושלים'

שידורי "קול ירושלים" במתכונת זו, לא רק שלא ענו על הצורך בשידור מיוחד ליהודים בעברית אלא חזקו את הצורך בשידור חלופי, "מֶתָקֵן". נדרש שידור עצמאי שיביא לציבור מידע ודעה שלא נמסרו בשידורי התחנה הממלכתית, או שנמסרו בצורה לא מדוייקת ולעתים מטעה. שידורי הרדיו בקשו לענות על הצורך ההסברתי לכמה מגזרים ואוכלוסיות יעד: בראש ובראשונה, הציבור היהודי בארץ וכן לנציגי השלטון הבריטי בארץ, יהדות העולם, עיתונאים מקומיים וזרים ומקבלי החלטות במדינות העולם החופשי.

סיכום ביניים:

הנחת העבודה היתה כי הממשלה הבריטית לא תאפשר בשום תנאי, קיום תחנה יהודית עצמאית מעין זו. התחרות, המוניטין והאמינות של תחנת "קול ירושלים" יעמדו למבחן אם תופיע תחנה אלטרנטיבית. גם האיזון שביקשו האנגלים לשמור בתקופה רגישה זו בין הצד הערבי לצד היהודי לא עלה בקנה אחד עם קיומה של תחנה יהודית עצמאית, ברשיון. הנחה זו הפנתה את היוזמה להקמת התחנה לערוץ פעולה חשאי.

התחנה הופעלה עבור הסוכנות היהודית - "הממשלה של המדינה שבדרך" והמחלקה המדינית שלה ושרתה את צרכיהן. הביצוע הופקד בידי הזרוע החשאית של הנהגת היישוב המאורגן, "ההגנה". זו הפעילה שתי מחלקות שכבר פעלו באותה עת במסגרתה: מחלקת ההסברה שריכזה את ההבטים התוכניים של הפעלת התחנה ומחלקת הקשר שאנשיה כבר היו בעלי ידע וניסיון בהפעלת משדרים דומים בתחנות שונות ברחבי הארץ לצורך תקשורת ארגונית, פנימית.

כחודש לאחר הפעלת התחנה, בצידו האחורי של גיליון העלון "במצור", תחת הכותרת "קול ישראל" מוצגים הנימוקים שהביאו להפעלת התחנה והסיבות שמחייבות את המשך פעולתה.

לחץ להגדלה 

קטע מתוך גליון 'במצור' מספר 7 'קול ישראל'​

  • {{slideCollection.image1.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image2.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image3.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image4.MODExhImgDesc}}

סרטונים

ללובי התערוכות