דף שני

תכנון המרגמה וייצור הדגם הראשון שלה נעשו בתחילת מרס 1948. סייעו לליבוביץ בעבודה זו מספר נָשקים ששירתו בחזית הדרום של תל אביב, בהם זרובבל רבינוביץ, משה גולדשטיין ויעקב נוימן שהיה בעלים של בית מלאכה קטן ובו מחרטה. את קנה המרגמה חרטו מקנה תותח ישן שמצאו במחסן גרוטאות וגם החומרים ששימשו לייצור שאר חלקיה ולהכנת הפגז הראשון הושגו באופן דומה, או כדברי ליבוביץ: 'במקום החומר הרצוי נאלצנו להשתמש בחומר המצוי'. 'בדרך כלל יש לציין כי הייתה לי סבלנות רבה', סיפר, 'אבל כשניגשנו לבניין הכלי לא הייתה לנו סבלנות לחכות להכנת הכלי. במשך מספר ימים הצלחנו לבנות כלי אחד שאפשר לנסות בו נסיון ראשון של הטלת פגז אחד'.

הניסוי התקיים בחולות חולון. פגז המרגמה, ששקל 37 ק"ג, היה ארוך, בעל בסיס צר שהוכנס לקנה המרגמה – קוטר הקנה היה 3 אינץ' (81 מילימטר) – וראש רחב שנותר מחוץ לקנה. הפעלת המרגמה נעשתה באמצעות משיכה בחבל שנקשר לידית שהפעילה את מנגנון הנקירה; לפני משיכת הידית הוצת פתיל השהָיָה שחוּבַּר למטען חומר הנפץ של הפגז. החבל, שאורכו היה מספר מטרים, נועד לאפשר לצוות המרגמה להפעיל אותה מאחורי מחסה: המחסה נדרש בשל ההדף העצום שנוצר בזמן הירי. ליבוביץ תיאר את הניסוי כך: 'הדלקתי את הפתיל ומיהרתי להיכנס למחסה. שניות מספר עברו עלינו במתיחות לא תשוער, והנה נשמע רעם היריה. הגוף השחור והמָאֳרָך של הפגז זינק מן הקנה, עשה דרכו בקשת גדולה ונפל לתוך החול במרחק 220 מטר [נראה כי מטעמי ביטחון וסודיות לא הכיל הפגז חומר נפץ]. להתלהבות המשתתפים בניסוי לא היה גבול'.

בעקבות הצלחת הניסוי הוחלט לבנות עוד שתי מרגמות, וליבוביץ ועוזריו עשו זאת תוך שלושה ימים וסיפקו את שלוש המרגמות בזמן למבצע 'מרכז'. לפי חשבון הוצאות שהוגש ל'הגנה' ב-10 במרס, שלושה ימים לפני המבצע, התשלום עבור העבודה והחומרים הסתכם ב- 210.265 לירות ארץ-ישראליות (210 לירות ו-265 מיל). התחמושת שיוצרה למרגמות כללה עשרות פגזים, חלקם פגזים כבדים במשקל 37 ק"ג שטווח הירי שלהם הגיע ל-350 מטרים, וחלקם פגזים קלים במשקל 12 ק"ג שנכנסו במלואם לקנה המרגמה וטווח הירי שלהם היה 750 מטרים.

אילוסטרציה 4.jpg 

הדוידקה ושני סוגי הפגזים שיָרתה: מימין עומד הפגז הקל, ומשמאל מונח על הקרקע הפגז הכבד

אילוסטרציה 5.jpg 

דוד ליבוביץ והדוידקה: ימינו אוחזת בידית המעוגלת ששימשה לכיוון הקנה ושמאלו מחזיקה בידית מנגנון הנקירה