הארכיון לתולדות 'ההגנה' פועל במסגרת ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. הארכיון הוקם בשנות החמישים של המאה העשרים והתבסס תחילה בעיקר על תיעוד שנאסף לצורך כתיבת ספר תולדות ההגנה (כרכים א-ג, 1972-1954).

ההחלטה על הקמת 'ההגנה', חוות כנרת, 15 ביוני 1920

ב-15 ביוני 1920 החליטה ועידת מפלגת 'אחדות העבודה' על 'ארגון הסתדרות הגנה'. החלטה זו הייתה הבסיס להקמת 'ההגנה', כוח המגן העיקרי של היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת המנדט.

בכ"ט בסיון תר"פ, 15 ביוני 1920, החליטה ועידת מפלגת 'אחדות העבודה', שהתכנסה בחוות כנרת, על מתן ייפוי כוח לוועד מיוחד שנבחר מבין אנשי ארגון 'השומר' 'לגשת [...] לארגון הסתדרות הגנה'. החלטה זו הייתה הבסיס להקמת 'ההגנה', כוח המגן העיקרי של היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת המנדט (1917-1948), שעל בסיסו הוקם צבא הגנה לישראל בתש"ח, בעיצומה של מלחמת העצמאות.

1.jpg 

העמוד השני של החלטות ועידת 'אחדות העבודה' בכנרת, כנראה בכתב ידו של משה שרתוק (שרת), ובראשו הסעיף הנוגע ל'הגנה'

 

נוסח החלטות הוועידה שפורסם בשבועון של מפלגת 'אחדות העבודה' קונטרס, בגיליון מיום ט' בתמוז תר"פ (25 ביוני 1920). סעיף 3 הוקדש ל'הגנה'​​


חברי הוועידה יכלו לבחור באפשרויות אחרות להגנת היישוב. האחת הייתה להסתמך על ארגון 'השומר'. 'השומר' הוקם ב-1909 בידי קבוצה מצומצמת של אנשי העלייה השנייה, בהם ישראל שוחט, ישראל גלעדי ומנדל פורטוגלי שעמדו בראשו, וכן מניה שוחט (אשתו של ישראל), יצחק בן-צבי ורעייתו לעתיד רחל ינאית, שמואל הפטר, צבי נדב, יחזקאל חנקין, מרדכי יגאל, נח סונין ואחרים. 'השומר' נועד בראש ובראשונה לשמש ארגון שמירה על שדותיהן ורכושן של המושבות העבריות החדשות בארץ, שעד להקמתו הסתמכו על שמירה ערבית ועל מתן דמי חסות לתקיפים ערבים בסביבתן. בשיא הצלחתו, ב-1912, היה 'השומר' אחראי על שמירת מושבות הגליל התחתון וכן חדרה, ראשון לציון, רחובות ובאר יעקב, וקיבל פניות לשמירה ממטולה, נס ציונה וגדרה. מייסדי 'השומר' אמנם ייעדו אותו להיות ארגון הגנה ארצי, אך במתכונת אליטיסטית, תוך בחירה קפדנית של חבריו, שמירה על חשאיות כלפי השלטונות העות'מניים ועל חשאיות ועצמאות מול מוסדות התנועה הציונית ואף ביחס למפלגת 'פועלי ציון' בארץ, שעִמה נמנה חלק מאנשיו.

 

3.jpg

אחדים מחברי 'השומר' ובני משפחותיהם עם דגל הארגון, הנושא את ססמתו 'בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום' – הפזמון החוזר בשירו של יעקב כהן 'קמנו, שבנו', הידוע גם כ'שיר הבריונים'. עומדים שני משמאל מרדכי יגאל, שלישית רחל ינאית בן-צבי ורביעי נח סונין​

4.jpg

ישראל גלעדי (ראשון מימין) ומנדל פורטוגלי (עומד במרכז), שניים מהשלישייה שהנהיגה את 'השומר'. עוד מצולמים חברי הארגון יצחק נדב (שני מימין), מרדכי יגאל (שני משמאל) ומאיר ספקטור (ראשון משמאל). פורטוגלי נהרג מפליטת כדור מאקדחו ב-1916 וגלעדי מת משפעת ב-1918​

5.jpg

אנשי 'השומר' בלבוש וחימוש אופייניים. במרכז ישראל שוחט

במלחמת העולם הראשונה הוגלו מן הארץ חלק מאנשי 'השומר', בהם מנהיגו ישראל שוחט, ועקב כך, ובשל הגברת הפיקוח הביטחוני של השלטונות העות'מניים וקשיי המושבות לממן את השמירה, צומצמה פעילותו בהדרגה ונפסקה ב-1916. לאחר השלמת הכיבוש הבריטי של הארץ ב-1918 שבו גולי 'השומר' לכאן ופעילות הארגון חודשה, אך מספר אנשיו נותר קטן יחסית, פחות ממאה, ומנהיגותו הוותיקה העדיפה את מתכונת הפעילות הקודמת. לעומתם ניסו אליהו גולומב ודב הוז, חברים חדשים בארגון שנמנו עם חיילי הגדוד הארצישראלי בגדודים העבריים בצבא הבריטי, ויצחק טבנקין, חבר 'השומר' ואיש 'אחדות העבודה', להביא להרחבת שורותיו של 'השומר' ולעשותו לארגון הגנה עממי, הנתון למרות ציבורית.

 

6.jpg

אליהו גולומב במחנה הגדוד העברי בסרפנד

עקב חוסר ההסכמה על המשך דרכו של 'השומר' החליט כינוס מיוחד של חברי הארגון, שנועד במאי 1920, לפרק אותו ולהעביר את ההחלטה בנוגע לעתיד הגנת היישוב למפלגת 'אחדות העבודה'. 'אחדות העבודה'  קמה ב-1919 כאיחוד של מפלגת 'פועלי ציון' בארץ עם קבוצות פועלים 'בלתי מפלגתיים', חברי הסתדרויות הפועלים החקלאים ביהודה, בשומרון ובגליל. בראשה עמדו דוד בן-גוריון, יצחק טבנקין, ברל כצנלסון ויצחק בן-צבי.

  • {{slideCollection.image1.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image2.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image3.MODExhImgDesc}}
  • {{slideCollection.image4.MODExhImgDesc}}

סרטונים

ללובי התערוכות